ת"י 1877 חלק 9

תקן זה מפרט שיקולים בסיסיים שיש להביא בחשבון בקביעת דרישות לשיקום ולהגנה (להלן:שיקום) של מבני בטו מזוין ולא מזוין,כגון מיסעות,מסלולי המראה ונחיתה,רצפות ומבנים דרוכים (להלן:מבנים), תוך שימוש במוצרים ובמערכות המוגדרים בסדרת התקנים הישראליים ת"י 1877 או בכל תקן ישראלי אחר. תקן זה חל על מבנים בתנאי חשיפה שונים:על-קרקעיים, תת-קרקעיים ושקועים במים; תקן זה דן בנושאים המפורטים להלן: א)הצורך בבחינה,בדיקה והערכה של המבנה לפני השיקום ואחריו; ב)הגנה מפני התופעית הגורמות לפגמים ושיקום המבנים. הגורמים לפגמים אלה יכולים לכלול: 1)פעולות מכניות כגון:הולם,עומס יתר, תזוזה הנגרמת על ידי שקיעה,הדף,ריטוט ופעולות סיסמיות; 2)פעולות כימיות וביולוגיות של הסביבה,כגון תקיפת סופלטים והשפעת כלורידים; 3)פעולות פיזיקליות,כגון,קפיאה-הפשרה,סדיקה תרמית,תנועת לחות,התגבשות מלח וסחיפה(ארוזיה); 4)מזק מאש; 5)שיתוך פלדת הזיון הנגרם עקב: -אובדן פיזי של כיסוי הבטון המגן; -ירידת הבסיסיות של כיסוי הבטון המגן כתוצאה מתגובה עם פחמן דו-חמצני אטמוספרי (קרבונציה); -חדירת כלורידים (או כימיקלים תוקפניים אחרים)לבטון; -זרמים חשמליים תועים המועברים או מושרים בפלדת הזיון,שמקורם במתקנים חשמליים סמוכים; ג)תיקון פגמים שנוצרו כתוצאה מתכן לא נכון,מדרישות לא מתאימות,ממבנה לא נאות או משימוש בחומרי בנייה לא-מתאימים; ד)הבטחת תסבולת מבנית נדרשת באמצעות: 1)החלפה או הוספה של חיזוק פנימי או חיצוני; 2)מילוי סדקים וחללים בתוך אלמנטים וביניהם כדי להבטיח רציפות מבנית; 3)החלפה או הוספה של בטון או של רכיבים שלמים; ה)אטימה למים כחלק בלתי נפרד של השיקום; ן)עקרונות ושיטות לשיקום,כגון אל המפורטים בטבלה 1. תקן זה אינו חל על ההשמה באתר,המפורטת בתקן הישראלי ת"י 1877 חלק 10. הנחיות ומידע נוסף בתחום זה מובאים בנספח א של התקן.