ת"י 1099 חלק 1.2

תקן זה מתאר שיטה לקביעת עמידות בעומס (LR) של שמשות ממיני זכוכית מוגדרים, לרבות צירוף של מיני זכוכית שונים ביחידות זכוכית בידוד אחת, שמופעל עליהן עומס מפורס בניצב לפניהן במשך פרק זמן קצר או פרק זמן ארוך. העמידות בעומס נקבעת עבור הסתברות שבר נתונה. השיטה ישימה עבור זיגוג אנכי או משופע בבניינים, כאשר סך עומסי התכן הנתונים, הכוללים עומס רוח, עומס שלג, עומסי שירות ועומס ממשקל עצמי, אינו גדול מ-15 קילופסקל (315 PSF). השיטה אינה ישימה ליישומים אחרים, לרבות: מעקים, רצפות זכוכית, אקווריומים, שמשות המותקנות בהדבקה, חלקים נושאים מזכוכית ( (STRUCTURAL GLASS MEMBERS), מדפי זכוכית. למרות האמור לעיל, אפשר להשתמש בשיטה הנקובה בתקן זה לבדיקת העמידות בעומס המפורס של שמשה המותרנת במחסום, כאשר עובי השמשה נקבע כמפורט בסעיף 4.3 שבתקן הישראלי ת"י 1099 חלק 1.1. השיטה ישימה עבור מבנים של זכוכית מלבנית העשויה זכוכית חד-שכבתית, זכוכית רפויה, זכוכית מחוזקת בחום, זכוכית מחוסמת, זכוכית רשת וזכוכית קישוט או זכוכית רבודה, כאשר השמשה אחוזה אחיזה צדית רציפה בצד אחד, בשני צדדים, בשלושה צדדים או בארבעה צדדים. השיטה מבוססת על הנחות אלה: 1) שמשה הנתמכת בשני צדדים, בשלושה צדדים או בארבעה צדדים אחוזה באופן חופשי המאפשר תזוזה במישור; 2) שמשה הנתמכת בשני צדדים פועלת כקורה הנשענת על שני סמכים; 3) שמשה הנתמכת בצד אחד פועלת כקורת שלוחה (קורה קונזולית). השיטה ישימה גם עבור שמשה העשויה זכוכית בידוד, אם השמשה אחוזה בארבעה צדדים. השיטה נוגעת רק לקביעת עמידות השמשה בעומס מפורס הפועל בניצב לפניה. בבחירת עובי השמשה ומין הזכוכית הסופיים מובאים בחשבון מגוון גורמים נוספים (ראו סעיף 5.3). התרשימים בשיטה זו הם אמצעי לקביעת ערך מקורב של הכפף הצדי המקסימלי של השמשה. APPENDIX X1 כולל נהלים נוספים לקביעת הכפף הצדי המקסימלי של שמשה הנתמכת בארבעה צדדים. הערכים המובאים ביחידות SI הם התקניים. הערכים המובאים בסוגריים הם למידע בלבד. APPENDIX X2 מפרט את משתני המפתח המשמשים לחישוב גורמי החובה הנקובים בטבלות 3-1.