תקן זה דן בקביעת הערכים האופייניים של עומסים הנגרמים על ידי הרוח, שיש להתחשב בהם בתכן של מבנים שלמים ושל חלקיהם(להלן:מבנה.) באזורים חל על מבנים באזורים הכלולים במפת מהירות הרוח הבסיסית בישראל (ראו נספח א).מבנים באזורים שאינם כלולים במפה, לרבות אזורים ימיים,דורשים התייחסות מיוחדת מבחינת קביעת הנתונים המטאורולוגיים )מהירות הרוח):נתונים אלה אפשר להזמין בשירות המטאורולוגי. התקן חל על מבנים שגובהם אינו גדול -200 מ' מפני הקרקע. התקן אינו חל על גשרים(גשרי דרך, גשרי רכבת וגשרים להולכי רגל);עליהם חל התקן הישראלי ת"י 1227 על חלקיו. קביעת עומסי הרוח והשפעתם על מבנים בעלי צורות מיוחדות או/וגם תכונות מיוחדות או/וגם מיקום מיוחד או/וגם המוזכרים בגוף התקן כדורשי התייחסות מיוחדת, תושתת על שיטות אנליזה נאותות ומוכרות או/וגם על ניסויים מתאימים בשיטות מקובלות ומוכחות, כגון ניסויים ומדידות במנהרות רוח.
במשך שנתיים מיום פרסום תקן זה יהיה בתוקף גם התקן
הישראלי ת"י 414 מאוקטובר ,1982 כלומר: עד תום תקופה
זו ניתנת האפשרות לקבוע את הערכים האופייניים של
העומסים הנגרמים על ידי הרוח, שתקן זה חל עליהם,
גם לפי התקן הישראלי ת"י 414 מאוקטובר .1982
לא קיימים גליונות תיקון לתקן זה