שינויי אקלים, התחממות כדור הארץ והצפת ערי החוף בעולם, מחסור עתידי בחומרי גלם בכלל ומקורות אנרגיה בפרט, התפשטות המדבר ומחסור במזון ובמים, זיהום האוויר אותו אנו נושמים, ובקיצור, סוף העולם. אלו הם הנושאים אשר מעסיקים כיום את מיטב המומחים והפוליטיקאים ברחבי העולם. קוראים לתחום הזה קיימות (SUSTAINABILITY) וההגדרה הרשמית שלה היא : פיתוח מתוך דאגה לצרכי הדור הנוכחי, ללא פגיעה ביכולתם של הדורות הבאים לדאוג לצרכיהם. ובמלים פשוטות, לאכול ולשתות, אבל להשאיר לבאים אחרינו, כאשר תחום הקיימות עוסק בחומרי גלם, מקורות אנרגיה, אדמה, מים ואוויר.

ראשית, נתייחס לחומרי הגלם שמקורם בטבע. פעם יצרנו זבל ללא הבחנה, והבעיה הייתה רק איך להיפטר ממנו. אחר כך התחלנו לדבר על אשפה מתכלה, כדי שלא תצטבר יותר מדי. כיום אנחנו מנסים להפיק תועלת מהזבל, ע"י שימושים שונים באנרגיה הגלומה בו למשל, אבל בעתיד נחפש דרכים למחזר את הזבל לרמה של חומרי גלם לשימוש מלא, וכך להבטיח שרק הפחת בתהליך המחזור ידרוש השלמה.

תפיסת עולם חדשה זו נקראת מעריסה לעריסה - CRADLE TO CRADLE, ובקיצור – C2C. תפיסת העולם של C2C מתחילה את מעגל חיי המוצר בשלב התכנון, על ידי כך שמראש משתמשים בחומרים לא רעילים ולא מזיקים. בטכנולוגיות ייצור, אשר יאפשרו מחזור מלא למצב של חומרי הגלם המקוריים, והימנעות מאשפה, פחת חומרים והשקעת אנרגיה מיותרת בתהליך המחזור. נשמע מסובך? נכון, אבל בשנים האחרונות קמו חברות המתמחות בנושא, תוכננו ונוצרו עשרות מוצרים, והמגמה תופסת תאוצה. בעולם המוצרים הירוקים, אלו שאינם פוגעים או שפגיעתם בסביבה נמוכה, מוצר העונה לדרישות של C2C הוא מוצר "ירוק כהה", הכי ירוק שרק אפשר, וכאלו אנחנו צריכים, כי זה חסכוני, זה בריא, זה אחראי.

לדוגמא, שטיחים. חומר הגלם הבסיסי הוא מקור מתכלה, נפט. מנפט מייצרים גרגרי ניילון, פוליאתילן, פוליפרופילן ודומיהם. מאלו מייצרים סיבים וחוטים, ומהם אורגים שטיחים, אותם מדביקים בדבק לרצפה. בסוף חייהם אוספים אותם, גורסים אותם, ובתהליך פולימריזציה מיצרים מהם גרגרי ניילון וכדומה. תכנון נכון של מעגל החיים, והחומרים הכימיים המשמשים בייצור השטיח והשימוש בו, יכול להבטיח שהנפט ישמש רק פעם אחת בתהליך, ואחר כך רק השלמות. נשמע פשוט? זה לא. זה תחרותי? מפתיע, אבל כן. וזו רק דוגמא אחת. מכשירי חשמל ואלקטרוניקה, חמרי בנין, רהיטים, ובעצם כל הסובב אותנו, דורשים תכנון מחדש. וכאן ההזדמנות שלנו.

אך לא מספיק להסתכל רק על המוצר הספציפי, צריך לבחון את כל תהליך הייצור, החל מבניית אתר הייצור, תהליך השגת חומרי הגלם והובלתם לאתרי הייצור השונים (רכיבים, תת מכללים, מכללים, תת מערכות וכדומה), אריזת המוצר, אספקתו ללקוח, אופן השימוש בו, תהליך הוצאתו מהמחזור, ולבסוף, מחזורו. זהו מעגל החיים המלא, ומידת השפעתו הכוללת חייבת להימדד באופן אובייקטיבי. אמות מידה חייבות להיקבע, ולא פחות חשוב, צריך להגדיר מתי מוצר חלופי חדש הוא ירוק יותר, ויורש את קודמו בתואר – מוצר ירוק.